פסק-דין בתיק עת"מ 25451-01-12

ביום 11.1.12 הגישה העותרת, תושבת כפר ואדי סלאמה שבגליל, עתירה המופנית כנגד המשיבים 1 ו-2 ובמסגרתה ביקשה כי בית המשפט יקבע כי יש לבטל את תוצאות מכרז בני ביתך שעניינו בהקצאת 26 מגרשים בבניית 43 יחידות דיור, הידוע כמכרז מס' צפ/215/211. העותרת טענה כי המשיב מס' 1 זכה במגרש במסגרת מכרז זהה, תוך שהוא מזייף אישור בדבר היותו בן מקום. לטענתה, תנאי מתנאי המכרז היה כי ישתתפו בו בני מקום והאישור אשר הציג המשיב 1 הינו אישור מזויף.

בהמשך, ביום 18.1.2012, הוגשה עתירה מתוקנת, הזהה בעיקרה לעתירה המקורית, כאשר לעתירה המתוקנת צורף כמשיב גם יו"ר הועד המקומי סלאמה החתום, כך לכאורה, על האישור שהמציא המשיב 1 למינהל מקרקעי ישראל, לפיו הוא עונה להגדרות של " בן מקום".

למען הסדר יצוין כי הגדרת "בן מקום" כפי שנקבע בהחלטת מועצת מינהל מקרקעי ישראל מס' 1103 היא " מי שהוא בן יותר מ - 18 שנים ומקום מגוריו הקבוע הינו בתחום שיפוטה של הרשות המקומית שבה יבנה הפרוייקט במשך 3 שנים לפחות, ובלבד שהמציא את אישור הרשות המקומית או משרד הפנים".

לעניין זה יצוין, כי הכפר ואדי סלאמה אינו מוגדר כרשות מקומית במובן זה שהוא אינו רשות מקומית עצמאית. המסמכים שדרש מינהל מקרקעי ישראל מהמשתתפים במכרז, הוא אישור בדרך של הצגת תעודת זהות בדבר היות אדם "בן מקום" או לחילופין אישור מיו"ר ועד הישוב המקומי של ואדי סלאמה. המשיב 1 המציא למינהל מקרקעי ישראל את אישור יו"ר הועד והעותרת טוענת כי אישור זה מזויף.

יצוין עוד, כי יו"ר הועד אשר צורף כמשיב לעתירה, שלח הודעה לבית המשפט אליה צורף מכתב שנשלח על ידו למינהל מקרקעי ישראל, שבוע לאחר מועד עריכת המכרז, ושלושה ימים לפני מועד הגשת העתירה, ובה כותב יו"ר הועד כי המשיב 1 אינו בן מקום וכי המכתב שהוגש מטעמו למינהל מקרקעי ישראל הוא מכתב מזויף. עם זאת, ומטעמים שלא הובהרו, לא טרח יו"ר הועד להתייצב לדיון על אף שצורף כמשיב.

בפתח הדיון (עמ' 1 שורה 21 - 22 לפרוטוקול) הודיע ב"כ העותרת כי "אין חולק כי העותרת אינה זכאית לפיה התנאים של היום לזכות במגרש. אנחנו גם לא מתיימרים לקבלו שלא באמצעות המכרז, אולם לעותרת זכות עמידה בבית משפט זה...". למעשה, הבהיר בא כוח העותרת, לאחר עיון בתגובת ב"כ המשיבה 2, כי מקובל עליו שלעותרת אין לה הזכות עוד לזכות במכרז וכעת הוא טוען למעשה, כמעין עותר ציבורי, וזאת כנגד תוצאות המכרז, כאשר הוא מבקש כי ביהמ"ש יורה על עריכתו של מכרז חדש, כי אז, כך לטענתו, תבחן העותרת את זכויותיה.

בתשובה לשאלת ביהמ"ש, מדוע לא הגישה העותרת תלונה במשטרה אם סבורה היא שהמשיב 1 עשה שימוש במסמך מזויף כדי לזכות במגרש, השיב ב"כ העותרת כי " הייתה הצעה שהמשיב 1 בעצמו ימכור לנו את המגרש הזה והייתה הצעה שנתחלק בינינו וזו הסיבה שבינתיים לא הוגשה תלונה".

בנסיבות אלו, מהטעמים שפורטו לעיל וכן מהטעמים שפורטו בתגובת המדינה, סבור אני כי דין העתירה להידחות.

הטעם הראשון לדחיית העתירה הוא שהעותרת מאשרת בדברי בא כוחה, כי אין לה למעשה זכות להיות זוכה במכרז. משכך הם פני הדברים, הרי שנשמטה לכאורה העילה שבבסיס הפנייה לבית משפט זה, ועתירתה הופכת להיות כעתירה לסעד אקדמי ואין זה מעניינו של בית משפט ליתן סעדים שאין בהם תכלית של ממש.

הטעם השני לדחיית העתירה הוא בחוסר ניקיון כפיים. לא ניתן לפנות לבית משפט בבקשה לסעד מן הצדק, שבבסיסה טענה לפיה התבססה הרשות המנהלית על מסמך מזוייף, ובה-בעת לטעון במסגרת העתירה, כי העותרת ביקשה להגיע להסדר כספי עם המשיב שבבסיסו חלוקת השלל אשר לטענתה הושג במרמה. גם מטעם זה אין זה ראוי להיעתר לעתירה.

מעבר לכך, העותרת טענה כי זויף מסמך. המתבקש היה שתוגש תלונה במשטרה. אין חולק כי לו הייתה נערכת חקירה משטרתית, והיה מתברר כי אכן התבסס המשיב 1 על מסמך מזויף אשר הוגש לועדת המכרזים, כי אז היו לכך תוצאות. אלא שהעותרת העדיפה שלא לפנות למשטרה, מטעמיה, כאמור ביקשה להנות מתוצאות המכרז אשר לגישתה התקבלו על בסיס הגשת מסמך מזויף, ומשלא עלה הדבר בידה, פונה היא לבית המשפט.

מעבר לכל האמור לעיל - לכאורה לא נפל פגם בהחלטות מנהל מקרקעי ישראל. מנהל מקרקעי ישראל קבע תנאים להשתתפות במכרז. בין התנאים היה גם שהמשתתפים יציגו אישור של בן מקום כתנאי להשתתפותם במכרז. המשיב 1 הגיש אישור הנחזה להיות אישור תקף, החתום, כך לכאורה, על ידי יו"ר ועד המקום. יו"ר הועד עצמו לא טורח להתייצב במנהל מקרקעי ישראל או בבית המשפט, כדי להצהיר בצורה ברורה בדבר זיוף חתימתו. כאמור, המסמך נחזה להיות תקין. בעת עריכת המכרז לא העלתה העותרת כל טענה כנגד השתתפותו של המשיב 1 במכרז, הגם שהדבר היה ידוע. ניתן היה להעלות את כל הטענות קודם להגרלה ולפרסום הזוכים במכרז, והעותרת לא עשתה כן. בנסיבות אלה התנהגותה נגועה בשיהוי, וככל שהדבר נוגע למנהל, הרי שזה קיבל את החלטתו, כך לכאורה, על בסיס המסמך הנחזה להיות מסמך ראוי ואמיתי, ובנסיבות אלו לא נפל פגם בהחלטת המנהל.

אוסיף עוד, כי למעשה, העותרת לא צירפה לעתירה את כל המשתתפים האחרים במכרז. כפי שעולה מהעתירה וממסמכי המכרז, מדובר במכרז שעניינו בהקצאת 26 מגרשי קרקע, המיועדים ל-43 יחידות דיור. לא ברור האם העותרת מבקשת לבטל את המכרז אך ורק בנוגע למגרש מסוים, ובכל מקרה לא ברור כי אחרים שהתמודדו במכרז לא יפגעו אם יורה בית המשפט על ביטולו. בנסיבות העניין, וככל שהעותרת מבקשת לבטל את המכרז כולו, הרי שהיה עליה לצרף את כל המתמודדים והזוכים במגרשים במכרז הנ"ל, ודבר זה לא נעשה. משלא צורפו צדדים העלולים להיפגע, די בכך כיד שהעתירה תידחה.

מכל הטעמים הנ"ל דין העתירה להידחות.

עם זאת יובהר, כי ככל שקיימת טענה לזיוף מסמך, הרי שראוי שטענה זו תיחקר, וככל שתגיש העותרת תלונה למשטרת ישראל, חזקה על המשטרה שתחקור את התלונה. מובן כי אם יימצא שהמשיב 1 אכן זייף מסמך, באופן שבו זכה במגרש במסגרת המכרז נשוא העתירה במרמה, כי אז יהיו לתוצאות החקירה השלכות לגבי זכותו של המשיב 1 להמשיך ולהחזיק במגרש.

לעניין זה יוער, כי לדברי המשיב 1 בעצמו, עולה כי הוריו של המשיב 1 מתגוררים בכפר ראמה, שם גרים חלק מתושבי ואדי סלאמה. להורים מקרקעין בתחומי הישוב ואדי סלאמה וחלק ממשפחתו מתגורר בכפר. בנסיבות אלו, במציאות החיים של תושבי ואדי סלאמה, אשר ככל הנראה חלקם מתגוררים או רשומים כמתגוררים בכפר ראמה, נראה כי אכן יש מקום לבחון את סוגית המסמך המצביע על היותו בן מקום. ואולם, עניין זה אינו מסור למנהל מקרקעי ישראל וכאמור, אם עומדת העותרת על טענתה כי המסמך הנ"ל זויף או התקבל במרמה, כי אז עליה לפנות לרשות החוקרת בתלונה מתאימה, כדי שהטענה תבורר.

אשר על כן ובסיכומו של דבר, אני מורה על דחיית העתירה. לעותרת שמורה הזכות להגיש תלונה במשטרת ישראל, וככל שתוגש תלונה, יימסר על כך דיווח למנהל מקרקעי ישראל, אשר יעקוב אחר תוצאות החקירה. ככל שיקבע כי הזוכה במכרז אכן התבסס על מסמך מזויף, כי אז יהיה על מנהל מקרקעי ישראל להפעיל את סמכותו בהתאם.

בכפוף להערות דלעיל, העתירה נדחית.

העותרת תישא בהוצאות המשיב 1 ובהוצאות המשיב 2, בסך של 5,000 ש"ח לכל אחד מהם (ובסך הכל 10,000 ש"ח), כאשר סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.